כמו במקרה של תביעות ביטוח, לעיתים אף המוסדות הרפואיים סבורים כי עדיף להם להגיע להסדר פשרה עם הניזוק ולא להיגרר להליכים משפטיים. במידה והניזוק אכן מסכים להסדר הוא נדרש לכתב על כתב וויתור, לפיו לא יהיו לו בעתיד טענות הקשורות לרשלנות רפואית כנגד המוסד הרפואי.
למרות היתרונות הרבים שיש בהסדר פשרה (הימנעות מהליכים משפיים ארוכים, קבלת סכומי כסף באופן מיידי ועוד) ישנם גם לא מעט חסרונות, ומכאן גם החיוניות בקבלת ייעוץ וליווי משפטי של עורך דין רשלנות רפואית לאורך ההליך. ראשית, הניזוקים לא תמיד מודעים לגודל נזקיהם ולהוצאות שייאלצו להוציא בגין כך בעתיד ועל כן הם לא מעריכים נכון את גובהו של סכום הפיצוי המגיע להם. רק משרד עורך דין רשלנות רפואית העוסק והבקיא בתחום יכול להעריך כדבעי את שיעור הפיצוי לו ראוי נפגע. שנית, במסגרת ניהול הליכים משפטיים ישנו מנגנון המאפשר לניזוק לקבל חלק מהפיצוי עם פתיחת ההליך (פיצויים תכופים), כך שאין צורך להמתין עד לסיום המשפט.
המקרה של משפחת וינטר מעיד על כך שלעיתים אין למהר ולחתום על הסכם פשרה עם המוסד הרפואי הרשלן. חתימה על שטר קבלה ויתור ושחרור עדיף כי תיעשה על ידי עורך דין הבקיא בהוראות הדין ובזכויות נפגעים על מנת לוודא כי לא מפספסים זכות כלשהי וכי נשמרים זכויותיהם העתידיות. באותו מקרה הריונה של וינטר היה תקין וגם במהלך הלידה לא נראו כל סיבוכים. יחד עם זאת, כשנה לאחר לידת בנה, תומר, הוא אובחן כמי שסובל מתת פעילות בבלוטת התריס (Hypothyroidism) והטיפול שניתן לו היה מאוחר מדי, כך שנגרמו לו נזקים מוחיים לצמיתות. לאחר משא ומתן ארוך עם קופת החולים הכללית והרופא שעקב אחר התפתחותו, הסכימו ההורים לקבל כמאתיים אלף לירות בתמורה לויתור בשמם ובשם הקטין, על כל תביעת רשלנות רפואית עתידית הנוגעת לעניין (ההסכם נחתם בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת).
דע עקא, עם השנים ההורים הבחינו כי הסכומים שקיבלו מקופת החולים רחוקים מלענות על הצרכים של בנם, היות ומצבו הרפואי מצריך ליווי צמוד. אשר על כן, הם הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה, במסגרתה דרשו להצהיר על בטלות ההסכם שחתמו עם קופת החולים ותבעו סכום פיצויים המתאים יותר לנזקיהם בפועל. לכתב תביעת רשלנות רפואית דנן צורפו גם מדינת ישראל ועיריית תל אביב – יפו (הראשונה כאחראית על תחום הרפואה הציבורית והשנייה כאחראית על תחנות טיפול החלב).
קביעת בית המשפט
בית המשפט קבע כי כתב הוויתור שנחתם בין הצדדים תקף ויש לסלק את תביעת ההורים על הסף. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתו טענו ההורים כי הם הוטעו על ידי היועץ המשפטי של קופת החולים, אשר הסביר להם כי מצבו של בנם אינו חמור והוא אף עתיד להשתפר. עוד מוסיפים ההורים כי הסכום הנמוך שקיבלו (העולה כדי שנים עשר אלף דולרים על פי הערכתם) הינו ההוכחה לכך שעסקינן במקרה של עושק ומרמה.
ערכאת הערעור דחתה אף את טענות הערעור ופסקה כי ההורים ידעו היטב מהו המצב הרפואי של בנם והם חתמו על ההסכם מתוך ידיעה מלאה. זאת ועוד, טרם החתימה על ההסכם הומלץ להורים להיוועץ עם עורך דין רשלנות רפואית המתמחה בתיקים אלה, אולם הם ביכרו שלא לעשות זאת ועל כן עליהם לבוא בטענות אך ורק לעצמם.
בסופו של יום בית המשפט קובע כי ההסכם אינו מנקה מאחריות את העירייה ואת מדינת ישראל, אולם עדיין הפיצוי שייפסק להורים אינו משקף באופן מעשי את הנזקים שנגרמו להם בפועל. פסק דין זה צריך להביא את כל המטופלים שחוו בדרך כזו או אחרת קבלת טיפול רפואי לקוי וכושל למסקנה לפיה אין למהר לחתום על הסכם פשרה עם המוסד הרשלן ובכל מקרה יש להיוועץ בשירותיו של עורך דין רשלנות רפואית הבקיא בתחום, בטרם חותמים על הסכם כלשהו.
אין בכתבה דלעיל משום חוות דעת משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי פרטני אצל עורך דין רשלנות רפואית הבקיא בתחום ו/או תחליף לעיון בפסק הדין המלא – ע"א 5764/93
